מבול: צילום ישראלי עכשווי
לצילום הישראלי נודעת חשיבות מרכזית בזירת האמנות המקומית. תהליך התקבלותו של המדיום לשדה האמנות התבסס בארץ במידה רבה בשנות השמונים למאה העשרים, ומאז הוא מבקש לעצמו מקום ביקורתי מובחן בשיח האמנות הישראלי, הכולל דיון מתמשך בטיבו ובהגדרתו. זהו מדיום צעיר, המאפשר מבע ישיר ומזמן מבט בלתי אמצעי על המקום. בנוסף, הוא מתאפיין בשינויים טכנולוגיים מתמידים. בזכות כל אלה, קנה לו הצילום מעמד מיוחד בזירה המקומית כאמצעי ביטוי דינמי, חקרני ומשתנה, שהוא גם בעל רצף והיגיון פנימי מתמשך. ניתן לחשוב על הצילום הישראלי כסיסמוגרף – מכשיר לאיתור ומדידה של "רעשי" המקום ושל תנודות העומק המניעות את התרבות, המאפשר מיפוי וניסוח של שאלות הנוגעות לזהות ולמקומיות הישראלית.
התערוכה "מבול" היא פרי של שיח בין אוצרי מוזיאון אשדוד לאמנות לבין מבקר הקולנוע והאמנות והאוצֵר מאוריציו ג'ובאני דה-בּוֹניס והצלמת, העיתונאית והאוצרת אורית יודוביץ', החיים ופועלים באיטליה. ב-2017 התפרסם באיטליה ספרם הרוח והרימון: צילום ישראלי עכשווי, שעיקרו ניסיון להבין את מסלול התפתחותו של הצילום הישראלי העכשווי, כמו גם את מקומו במרחב הבינלאומי, תוך התמקדות ביחסי הגומלין בין צילום לבין תחומי דעת ויצירה אחרים. להבנתם, מה שמגדיר במידה רבה את הצילום הישראלי הוא דווקא היעדרה של מסורת צילום אחידה ורבת שנים, המכתיבה כללי שפה טהרניים ומחייבים. מכך נובעת הנטייה המובהקת לניסיוניות בקרב צלמים מקומיים, ולבחירתם, כל אחד בדרכו, במסלולי יצירה אוטונומיים העמוסים בהקשרים מטא-צילומיים. כמשקיפים מן החוץ, מחברי הספר מנסחים נתיב ביקורתי שונה מהמערך המובנה והמוכר של עולם האמנות המקומי. עמדתם הייחודית הייתה נקודת המוצא לתערוכה הנוכחית.
התערוכה מציעה אפוא מבט מקיף על עולם הצילום הישראלי העכשווי, ומקבצת לראשונה, ללא היררכיות או הבְניות מוקדמות, מגוון צלמים ועבודות צילום איקוניות מארבעים השנה האחרונות. היא פורשת מנעד רחב של אופני ייצוג – מצילום ישיר, מסורתי לכאורה, המתאפיין במבט על המקום ובעיסוק בזהות, באתוס ובנרטיבים הקולקטיביים, ועד צילום ניסיוני ומושגי, העוסק במהלכים פנים-מדיומליים; מז'אנרים מסורתיים כמו דיוקן, נוף, תפנים וטבע דומם ועד הפשטה ואובדן הדימוי. התערוכה מציעה מרחב מרתק של נקודות התייחסות, מהאישי, הפרטי והביוגרפי, דרך הלוקאלי והלאומי, ועד האוניברסלי והגלובלי. בכל אלה בא לידי ביטוי אופיו הרגיש והדינמי של מדיום הצילום, המאפשר לו לחוש את הדופק של הזמן והמקום, ולבטא, פעם אחר פעם, את מהלכי העומק של החברה והתרבות בת הזמן.
