עבודות מאוסף ראלף הרמנס

בתערוכה הוצגו עבודות שנתרמו לאוסף מוזיאון אשדוד לאמנות על ידי העיתונאי, הסופר, הצלם ואספן האמנות השוודי ראלף הרמנס (נולד בברלין 1933).

כבר בשנות ה-60 המוקדמות החל הרמנס לאסוף אמנות שוודית ואמנות בינלאומית בנות התקופה. היו אלה שנים של פעילות פוליטית ענפה, שנים בעלות אופי עשיר וסוער בעולם האמנות בכלל ובזה השוודי בפרט. בדומה למה שהתרחש בשדה האמנות בארץ באותן שנים, אמנים שוודים נחשפו למגמות האמנות הבינלאומיות וחשיפה זו שינתה את פניה של האמנות המקומית בעשורים הבאים בדרכים רבות. המאפיין הבולט של האמנויות החזותיות של שנות ה-60 וה-70 בשבדיה, לדבריה של אוצרת התערוכה סנדרה וייל, הוא החיפוש אחר דרכי ייצוג חדשות, הטלת ספק והחיפוש אחר תשובות.

גוף העבודות המרכזי בתערוכה זו המורכב מציורים, רישומים ופסלים שנעשו בשנים אלו על ידי אמנים שוודים נודעים כמו לארס אנגלונד (Lars Englund), לנארט רודה (Lennart Rohde), אליס ארנסט אריקסון (Elis Ernst Eriksson) וסיוורט לינדבלום (Sivert Lindblom) ושל אמנים בינלאומיים בני התקופה מן השורה הראשונה, כמו ז'ואן מירו, קלאס אולדנברג, אנטוני טאפייס, טום ווסלמן, ארמאן ואחרים, ומאפשר הצצה על ההשפעה של אמנות התקופה על האמנים השבדים משנות השישים ואילך. ברם, הרמנס המשיך לאסוף יצירות לאוסף הנמצא במוזיאון אשדוד לאמנות עד לשנת 2000. עבודה של אמן ממוצא ניגרי, שרכש הרמנס בשנה זו, חתמה את התצוגה.

כמה מהעבודות שנתרמו בידי הרמנס, כמו שרידי הצ'לו של ארמאן, הוצגו במוזיאון שלנו במהלך השנים. תצוגה זו הראתה את ההיקף והגיוון של האוסף – מבלי למצותו. לתצוגה אופי אישי ואינטימי, הנובע מיחסי החברות הקרובים שפיתח הרמנס לאורך השנים עם אמנים כמו ארמאן, אנריקו באי, ז'ואן מירו, אנטוני טאפייס, אנטוניו סרה ואחרים ובשל העובדה שעבודות אלו "הוצגו", למעשה לראשונה, בסלון ביתו של הרמנס.