דן ריזינגר, מהחלוצים הבולטים והחשובים בשפת העיצוב הישראלי, בורא בחלל מוזיאון אשדוד לאמנות "ממלכה": מרחב אוטונומי של משחקי צבע וצורה, "סימפוניה של צבעים וצורות" כפי שהוא מכנה אותה, האוגרת בתוכה שמחת חיים, חיוניות ואנרגיה אדירה. העבודה על התערוכה נולדה, לדבריו, מתוך הרצון ליצור משהו חי, חיוני ואופטימי בתוך סביבה חזותית חסרת רגש ובתוך מציאות פסימית ועגומה. המפגש עם האוצר יונה פישר הוא שהוליד את ביטויה הקונקרטי – את החיבור לחלל המוזיאון באשדוד, סביב שישה עמודים. ריזינגר הפך את החלל, באמצעות העמודים, למערכת קינטית של צבעים וצורות, המבוססת על תנועת הצופה והשינוי בנקודת המבט. הדימויים הצבעוניים שעל הקירות ועל העמודים מתפקדים גם כפרטים אך גם כמכלול סביבתי טוטאלי המשתנה כל הזמן באמצעות הצירופים הצבעוניים והצורניים שבין הקירות לעמודים.
מרחב יצירה אוטונומי זה מציע מעין ניסוח מזוכך של ההיגיון הפנימי המנחה את עבודתו של ריזינגר בלמעלה מחמישים שנות יצירה כמעצב וכאמן. בראשו עומד הרצון "לדבר צבע" באופן טוטאלי, כישות עצמאית המנותקת מפונקציה או מתוכן כלשהם. יחד עם זה, מה שנראה כחגיגת צבע כאוטית, הוא למעשה פרי עבודה מדויק ומתוכנן בקפידה המחביא בתוכו מערכת מובנית של שפה המושתתת על עקרונות לוגיים: בבסיסה של שפה זו עומדות יחידות המשמשות כ"מילון מונחים". אלו מהוות את הבסיס לעבודות בתערוכה על פי עקרונות של הכפלה וחזרתיות. למעשה, בטרמינולוגיה הלקוחה מעולם המוסיקה הקלאסית, אשר ריזינגר מרבה להשתמש בה, מדובר ב"מוטיבים" אשר תחת חוקיות משתנה, חוזרים על עצמם בגדלים ובהרכבים משתנים ומתפתחים לעבודות התערוכה. המונח "Preformation" המופיע בשם המשנה של התערוכה מסגיר משהו ממהלך יצירה זה: המונח הלקוח מההיסטוריה של המדע מבטא תיאוריה (שאמנם הופרכה במאה ה-19) לפיה התכונות והמורכבויות של הצורה הבוגרת מצויות כבר בתא הראשוני ביותר. במובלעת השחורה מוצגות עבודות אלו – המוטיבים או הפרפורמציות היוצרות את "מילון המונחים" הזה.
"אני רוצה להציג את ערכו של הצבע כשהוא משולל נושא…אני שואף לשחרר את הצבע מהמשמעויות החברתיות או הפוליטיות הנלוות המיוחסות לו ולהעניק לו עצמאות…כמו מוסיקה, צבע הוא ערך רגשי… צבע הוא אוניברסלי…הוא צורך נפשי של כל אדם".
דן ריזינגר.