אוסף בנק דיסקונט לישראל רכישות נבחרות
ראשיתו של אוסף בנק דיסקונט לישראל ביוזמת בני משפחת רקנאטי אשר העמידה אמנים -יוצרים ושוחרי אמנות, מהם שנודעו בפעילותם הנמרצת למען מוזיאונים בישראל. יוזמה זו קיבלה תאוצה, ותוך כשני עשורים החל האיסוף להתגבש לממדים של אוסף. בשנות ה-80 של המאה ה-20, רוכזו באוסף מאות יצירות של אמנים, ותיקים כצעירים. שילוב הדורות מאיר שני יעדים עיקריים שכוננו את מדיניות האיסוף: תצוגה שיטתית של העבודות בחללים הציבוריים של הבנק ובבניינים; ותמיכה באמנים בצעדיהם הראשונים.
מבחר מייצג מן האוסף כבר נחשף בספרו של יורם רווין אמנות ישראלית בבנק דיסקונט לישראל, שראה אור ב-1995. חשיפה פומבית של ממש הזדמנה לראשונה במוזיאון תל אביב, בדצמבר 2003, בתערוכה "אמנות ישראלית: מבחר מאוסף בנק דיסקונט" שאצרה אירית הדר. התערוכה באשדוד היא השנייה במניין, והיא הראשונה שהוצגה בפריפריה.
התערוכה כללה למעלה משמונים עבודות בטכניקות שונות, החל בציור בצבע שמן וכלה בוידיאו, אך לא התיימרה למצות את ריבוי פניו של האוסף, לשקף את מלוא היקפו, או להמחיש כהלכה את הדינמיקה של בנייתו כייצוג אנציקלופדי כמעט של האמנות המקומית לדורותיה. אין בנמצא אוסף אמנות "מושלם" ולו בשל העובדה שהיא נולדת יום-יום מחדש, ובודאי, אין אוסף כזה של האמנות שלנו – האמנות הישראלית, שההיסטוריה הצפופה שלה מגוללת שפע רב כל כך של תמורות ומגמות, של זרמים וזרמים-שכנגד, של מעשים ומהלכים, של סגנונות והלכי רוח, של מארגים הנטווים ונפרמים. ראוי וטוב אפוא, שהיא הוצגה ונפרשה כך – לא כמוצר מוגמר וסופי אלא כתהליך בלתי פוסק. מחצית המוצגים בתערוכה, רובם מאת אמנים צעירים, אלו יצירות אשר נרכשו בשנתיים שקדמו לתערוכה, נתון המעיד על המשכיותו של תהליך בלתי פוסק זה וכן לדבריו של פישר, על התעצמותה של פעילות האיסוף ומהווה אות ומופת למחויבות שהבנק לוקח על עצמו, מחויבות לחברה.
