התערוכה "Joy in Repetition" במוזיאון אשדוד לאמנות היא תערוכת היחיד המוזיאלית הראשונה של הדס סט – אמנית הפועלת בזירת האמנות הישראלית בשני העשורים האחרונים. סט הפכה את קומת הכניסה המעגלית של המוזיאון למעין חלל ביתי המכנס תחת קורת גג אחת זמנים, דמויות ומקומות, תקופות וסגנונות. בתנועה גמישה, קלילה וטבעית, כמעט בלתי מורגשת, סט מדלגת בין עולמות המיתוס, החלום והבדיון של מעלה לבין עולמות היומיום, הבית והמשפחה של מטה. היא מאחה שברים, בונה גשרים, בוראת יקומים, ומאפשרת התבוננות אלטרנטיבית, מעגלית, מחודשת, בדברים, הרחק מן הקטגוריות וזוויות הראייה המקובלות.
שפת הדימויים הצילומית של הדס סט היא שפה מרוכזת, דחוסה ועשירה, המאופיינת לרוב בשטיחות מסוימת. פרקטיקת הצילום שלה כרוכה בתהליכים ארוכי טווח: היא "אוספת" דימויים שנוצרו בצילום אנלוגי – לרוב, דימויים שהיא מצלמת במצלמת 35 מ"מ, ולעיתים גם דימויים שנוכסו מאלבום המשפחה של ילדותה. היא משלבת מחשבות ומקורות היסטוריים או ספרותיים שמהלכים עליה קסם, ומתוכם נולדים המבנים של היצירות. מתוך "מאגר הדימויים" הראשוני היא בוחרת אינדקס של דימויים ואותם היא סורקת, מעבדת, מפרקת, ואז משדכת ומלחימה באופן ממוחשב; מעין אסמבלאז' צילומי רב-ממדי. לדבריה: "התצלומים המתייחסים לאופנים החושניים של החומר הצילומי מבקשים איכות ציורית ושואפים להיגיון פיסולי".
ביצירותיה של סט אצורה תחושה של כוח אימתני, דחוס, המאיים להתפרץ מבעד לרקמה דקיקה. יש בהן פוטנציאל של תאונה והרס, אך גם פוטנציאל רב עוצמה של תשוקה, חיים וצמיחה. יצירתה מתקיימת בתווך הנצחי הזה שבין יצר החיים המתפרץ לבין כוחו האימתני, הממגנט, של המוות, ללא ניגוד או סתירה בין השניים. האפשרות של התחלה היא תמיד גם אפשרות של סוף.
התערוכה מוצגת במסגרת אשכול התערוכות החדש של המוזיאון, שייפתח לקהל ב־17.9.2026, ובמסגרתו יוצגו לצד התערוכה גם התערוכות הבאות:
חמש עבודות וידיאו מאוסף המוזיאון
"כשאני לא מצייר, אני הולך לחפור", של האמן עמית קבסה