על פני חמישה עשורים, התבססה דורין פרנקפורט (ילידת 1951) ככוח מחולל וכשחקנית מרכזית בשדה האופנה הישראלי. מעמדה צמח מתוך קורפוס יוצא דופן בהיקפו ובעומקו, המכנס סגנון, חזון, שליטה בחומר ובצורה, ועמדה בה דבקה לאורך כל הדרך: אופנה היא כלי המגיב לרוחות הזמן הפוליטיות, החברתיות, האסתטיות והתרבותיות.
על כן, תערוכה זו, פועלת אופנה: דורין פרנקפורט, אינה מבקשת לנסח סיכום של מפעל חיים שהגיע לסיומו או לכרוך את עשייתה של פרנקפורט בהקשרים ונרטיבים נוסטלגיים. תחת זאת, היא מפנה את המבט לניתוח מהותי: דרך עדשה תמטית נקלטת יצירתה כמנגנון סיסמוגרפי המטמיע, מעבד ומתרגם את אותן תמורות. מאחוריו ניצבת מעצבת המסרבת לראות באופנה תחום חולף, נטול מהות ואסתטי בלבד, כי אם מרחב המעוגן בנסיבות ובהיבטים רחבים יותר.
התערוכה נעה בין הרעיונות המרכזיים שמתוכם פעלה פרנקפורט ואליהם שבה בכל קולקציה, תוך שהתקיימה ביניהם אינטראקציה מתמדת. תמות אלו היוו את בסיס הזהות של בית האופנה שנשא את שמה: קיימות, חותם אישי, מלאכה, מגדר, אייקונים ישראליים, מקורות השראה, מוזות, תעשייה מקומית, סטודיו ושורשים.
מראשית שנות ה-70 ועד סגירת המותג שלה ב־2022, בעקביות אידיאולוגית וסגנונית מרשימה, תמות אלו נכחו בעבודותיה של פרנקפורט, בין אם באופן גלוי ומפורש ובין אם באופן סמוי ואינהרנטי, והן באו לידי ביטוי בבחירותיה הקונספטואליות, האמנותיות, החומריות והטכניות. גישה זו בידלה אותה בזירה בה פעלה ומיצבה את עבודתה כמחקר מתמשך ואינסופי, שזכתה להכרה, הוקרה והצלחה מסחרית בקרב הקהל הישראלי.
בתערוכה ספקטקולרית זו, המתפרשת על פני שלוש קומות המוזיאון, מוצגים כמאתיים פריטים מארכיון המעצבת: בגדים, אביזרים, ספרי סקיצות, דימויים מקמפיינים ותצוגות אופנה, תצלומים, סרטים, קטעי וידאו וכן יצירות טקסטיל שמעולם לא נחשפו.
אלו אורגנו בקפידה סביב עקרונות היסוד, וחושפים את תפיסת העולם והמהלך האמנותי שלה. בכולם מוטמעת אותה תכונה חרישית ומוצפנת, שכמעט לא מבחינים בה, המהדהדת בשם התערוכה – העמלנות. שכן, לשיטתה של דורין פרנקפורט, אופנה היא ראשית כל מלאכת יד המונעת מהתמדה והתמסרות, ממנה נפרשים החוטים הטווים את העולם כולו.