גיא זגורסקי: מקדם הֶסְפֵּק (cos φ)
התערוכה "מקדם הֶסְפֵּק (cos φ)" של גיא זגורסקי כוללת עבודת וידיאו וחמישה מיצבים, שפרט לאחד תוכננו ונבנו עבור החללים הייחודיים של מוזיאון אשדוד לאמנות. כל אחד מהמיצבים מגלם, באמצעות מנגנונים מכאניים המונעים בחשמל, תנועה חסרת תכלית ופוטנציאל בלתי ממומש של אנרגיה. אלו הם מיצבים פתייניים, עבודות פיסול וירטואוזיות המתוכננות להפליא ומבוצעות בקפדנות. האובייקטים המורכבים והספקטקולריים הללו מפגינים נוכחות דקדנטית מכמירת לב. בדרכו המבודחת, זגורסקי מותח את גבולות תפיסת הנשגב באמנות (תוך התייחסות מתמדת לאמנים וליצירות מכוננות מן ההיסטוריה של האמנות המקומית והבינלאומית) ומגחך לנוכח המאמץ הקולקטיבי העיקש להסביר את העולם או לנצח את הטבע. יצירותיו מתפקדות כסיפורים קצרים, המאירים באור אירוני את המצב האנושי ואת הפאתוס הנובע מן השאיפה האנושית שאינה יודעת שובעה לצמיחה, ייעול, שיפור ושדרוג אינסופי.
יש בתערוכה ביטויים רבים של תנועה חוזרת ונשנית, לצד אזכורים אלגוריים של הקוסמולוגיה, ארבע רוחות השמיים, ניווט או מסע ימי, כוכב הצפון, אור/חום השמש, חיים ומוות, והגוף האנושי. כך מוצב במוקד התערוכה עיסוק בתנועה מעגלית ובאנרגיה, הנטענות במשמעויות שונות: בהקשר הפיזי, גילומן המכאני-חשמלי הוא אנלוגי, "לואו-טקי"; בהקשר המדעי, הן מתייחסות לחוקיות הטבע ולמעגלים פיזיקליים; וכתיאור מטפורי של גרמי הארץ והשמיים ושל מחזוריות התנועה, המטיל ספק בקיומו של "מתכנן", הן שולחות גם למשמעות מטאפיזית.
נושא בולט נוסף בתערוכה הוא הראייה והמבט. כך למשל, המיצב שזגורסקי מכנה "העיוורים" מורכב משמונה גופים רובוטיים זהים, המונעים יחד ומגששים את דרכם, בעזרת מקלות נחייה של עיוורים, בדרך לשום מקום. בעבודת הווידיאו הכלולה בתערוכה מגיחות מתוך החשכה עיניים – ביטוי ליטרלי לחשיבותו של המבט, ואולי גם אזכור של המשל הפילוסופי הידוע, השואל: אם עץ נופל במעבה היער, באין אדם לראותו ולשומעו, האם פגיעתו בקרקע משמיעה צליל? זוהי הערה הומוריסטית על ההכרח במבטו של האחר כמחולל תהליכים, גם כשהם פנימיים ואינטימיים. העבודה טבע דומם עם נטייה מטאפיזית (2008, אוסף דורון סבג, או.אר.אס בע"מ, תל-אביב) היא אובייקט מונומנטלי בצורת כוכב, המעלה על הדעת מצפן או את זוהרו של כוכב הצפון – ומתייחס אפוא לציפייה שיהיה דבר-מה שעשוי להנחות את מבטנו ואת דרכנו. אולם שמו של המיצב מסגיר גם את הבדיחה הטמונה בו, ברמזו כי "הנטייה המטאפיזית" נעוצה בכך שהאובייקט פשוט נוטה על צדו. ההבטחה למשמעות מטאפיזית מתנפצת על שרטון המציאות הפיזית ומתגלה כשקרית, וכל שנותר הוא שלד מתכת, זגוגיות ונורות ניאון.
המונח "מקדם הֶסְפֵּק" בשם התערוכה לקוח מתחום הפיזיקה של החשמל, ומתייחס למידת הניצול של אנרגיה במעגל חשמלי של התקני חשמל בעלי מנועים. המושג מתייחס לפער בין ההספק הממשי, שניתן למדידה בהתאם לכוח שהמנוע מייצר, לבין ההספק שהולך לאיבוד בדרך, בצורת השראה מגנטית מבוזבזת. המושג המתמטי cos φ מציין למעשה אותו חלק בהספק החשמלי שאינו מנוצל לטובת המעגל החשמלי – כלומר, בזבוז אנרגיה בלתי נמנע. זגורסקי שואל ביטוי זה על מנת לתאר מצב קיום שבו המאמץ האנושי מתועל לטובת חתירה מתמדת לשיפור ושלמות, תרבות שבליבה שאיפה מתמדת להגיע ראשון לקו הסיום. הוא מציג את האתוס המערבי באופן אלגורי, בדמות מכשיר דמוי רדאר צבאי, שסובב על ציר אנכי ורושם קו אופק בלייזר, בדומה למוניטור המסמן חיים ומוות; מעגלים מקבילים משורטטים, בקו גלי ובקו ישר – ומיד מתפוגגים. החיים מתרחשים בטווח האפור, הלא בינארי, בין אפס לאחד, בין הופעה להיעלמות, בטרטור מנועים אינסופי המזכיר לנו שקו הסיום (האופק) הוא אשליה, בדיוק כמו קו הזינוק, ושהתכלית היחידה האפשרית היא המשחקיות השטותית ביניהם.
