התערוכה דרכי ארץ עסקה בהתגלמויות שונות של המושג ארץ – דרך ארץ – אהבת הארץ – בנין הארץ וכן במושג אדמה- עבודת האדמה – אהבת האדמה.
"ארץ במובן של אדמה. ואדמה במובן של מקום", כותב יונה פישר. היא עוסקת בכמיהה למקום, במנהגי הכבוד שאנחנו רוחשים לו ובאופני הכמיהה והעשייה: בחלום האדמה ובעבודת האדמה, ברצף התמורות האידיאיות ובמימושן, במה שבין אידיאולוגיה ובין הגשמה. היא עוסקת במקום כמכונן זהות, כמקום של חובה ושל תביעה אך גם כמקום של זכות, מקום של חיים ופריון ומקום של קמילה ומוות. "האדמה היא החומר והרוח של המקום", מוסיף פישר, "החולין והקדושה שכרוכים בו במתח של ניגודים אך בלא הפרד[…]".
המורכבות רבת הרבדים של מונחים אלה קשורה במורשת התנ"ך והמסורת היהודית, כמו גם באידיאולוגיה הציונית ובהתפתחותה במהלך מאות השנים האחרונות עד ימינו אנו, ובסופו של דבר, בעיצוב ההוויה הישראלית. "דרכי ארץ הם הדרכים שנמצאו ללאומיות עתיקה שנעורה בעוצמה וסימניה הם לידת הציונות, יסוד הקרן הקיימת ורכישת אדמות, עליה והתיישבות, עבודת חלוצים וכיבוש השממות", מוסיף יונה פישר, "ומהן ועד מומנט ההכחשה והפניית העורף שבחילול כבודן של האדמות ובולמוס נטישתן".
חפצי יודאיקה, יצירות אמנות מראשית הציונות וההתיישבות בארץ, ציורים ורישומים, צילומים, גרפיקה ועבודות וידיאו מוצגים זה לצד זה תוך ניסיון לתת מבט כולל על המושגים "ארץ" ו"אדמה" תוך נוסטלגיה והתרגשות לצד התייחסות עכשווית נוקבת וישירה. חפצים הקשורים באהבת הארץ בגרסה הגלותית, טרום הציונות. הקרן הקיימת לישראל ופועלה כפי שבא לידי ביטוי בעיצוב כרזות וחפצים. צילומים מתקופת ההתיישבות והעלייה על הקרקע. אמנות ישראלית מראשית ההתיישבות בארץ ועד ימינו אנו, ויצירות שהוכנו במיוחד עבור התערוכה, כמו מיצב של גל וינשטיין וציורים שבוצעו במישרין על קירות הגלריה של אבנר כץ. התערוכה היא הזמנה לחוות את יפי הנוף, קרירות המים, עצמת הבניה או העצב הטראגי של העץ השרוף.