זמר בודד הוא הלב

התערוכה זמר בודד הוא הלב בנויה כסיפור, המתפתח בסדר כרונולוגי הַחל בהגירתם לישראל של מוזיקאים בעלי שיעור קומה מארצות מוסלמיות בשנות ה-50 למאה ה-20, ועד סוף שנות ה-90, שאז נשלם המהפך הגדול במעמדה של המוזיקה המזרחית בישראל. תמורות כלכליות ותרבותיות בעשורים הראשונים למדינה לא ניתן למוזיקה המזרחית מקום שווה בנוף התרבות הרשמית, וסיפורה משקף במידה רבה ציבור רחב שקולו הודר מן השיח הציבורי. התערוכה אינה מבקשת להגדיר "מוזיקה מזרחית" אלא להצביע על כמה מן ההיסטוריות והמיתולוגיות הבונות אותה. לשם כך היא יוצאת למסע בין תופעות מוזיקליות ייחודיות ובין דמויות מפתח בפנתיאון המוזיקה המזרחית: מְבצעים ונגנים, מלחינים ומְעבדים, מפיקים ומועדונים. כל אחד מן האנשים והמקומות האלה מוסיף אבן לפסיפס מפואר, שהניע את הקול המוזיקלי המזרחי מן השוליים אל המרכז.

זמר בודד הוא הלב מצביעה על חשיבותה של המוזיקה המזרחית לסיפור הכללי של התרבות הישראלית, כשדה שמלכתחילה שילב "גבוה" ו"נמוך", מסורתי וחדשני, פיוט ופופ. בימים שבהם ישראל מדברת רב-תרבותיות אך נעה בעקביות לעֵבר הפרדה ובידול, מוזיקה מזרחית על שלל גוניה מסמנת אפשרות ליצירה של "גם וגם". במובן זה היא מהווה ביטוי של ים-תיכוניות עשירה, המושתתת על חליפין בין תרבויות.

ברוח זו מוצגים בתערוכה, בלי היררכיה, קטעי ארכיון ופריטי פופ וממורביליה לצד יצירות של אמנים ישראלים עכשוויים. עטיפות התקליטים והתקליטונים, הכּרזות, כלי הנגינה וקטעי הווידיאו הנראים ונשמעים בה הם כמו גלויות, שהצופים מוזמנים לצרף זו לזו להרכבת סיפורים אפשריים. האמנים החזותיים המשתתפים בה כמו מתחקים אחר גיבורי התרבות שאבדו לדור הוריהם ולהם-עצמם, ובתוך כך שבים ומוצאים במוזיקה תרבות עשירה שנדחקה הצִדה. המוזיקה והסיפורים הקשורים בה הם בעבורם מקור לרגש עמוק, ויסוד לביקורת חברתית הנחוצה כל כך בתהליך של ניסוח הזהות הישראלית. סיפור ההדרה של ראשית הדרך הופך בתערוכה לסיפור הצלחה, כמהלך שכיום נוכח כל כך בשדה התרבות הישראלית. זמר בודד הוא הלב מבקשת לעשות צדק עם נכסי התרבות המוזיקליים שכוננו את המגוון המרהיב הזה.