עושים עיר מצלמים באשדוד 1956- 2006
התערוכה עושים עיר ציינה את חגיגות היובל לעיר אשדוד. היא מבקשת להאיר את חמישים שנותיה של העיר דרך צילום. מימיה הראשונים, כשעדיין הייתה "שום מקום", הפכה אשדוד בית לקבוצות אתניות שונות – בין אם בחרו או נשלחו להתיישב בה: קבוצות של גולים שנעקרו מעברם ומשורשיהם וילידי הארץ אשר מצאו את עתידם באשדוד. כל קבוצה הביאה עמה ושימרה מסורת, תרבות, שפה ומנהגים, והן שהעניקו לעיר את ציוויונה הייחודי כעיר מרובת זהויות אתניות ותרבויות החיות זו לצד זו ברבעים השונים של העיר.
במקום סקירה שיטתית של ההיסטוריה החזותית של העיר אשר קמה בסמוך לקום המדינה, התערוכה הציעה מגוון רחב של צילומים הנחלקים לשני תחומים:
האחד, צילום היסטורי, תיעודי של אירועים מכוננים בשלבי הקמתה והתפתחותה של העיר, של גלי העלייה ושל חיי היומיום, תוך ניסיון ליצור פסיפס של המקום לאורך 50 שנותיו. צילומים אלו נעשו בידי צלמים מקצועיים ובידי צלמים חובבניים החל בראשית התיישבותן של 22 משפחות ממרוקו בנובמבר 1956, ועד היום כשאשדוד היא העיר החמישית בגודלה בישראל. במסגרת זו מוצגים צילומים של צלמי עיתונות, צלמים שעבדו במשך השנים עבור לשכת העיתונות, צלמים אשדודיים וצלמי משפחה.
השני, צילום אמנותי עכשווי המבקש ליצור דיוקן של אשדוד 2006. תחום זה מורכב מסדרות צילומים שנעשו באשדוד בשנת 2006 בידי אמנים עכשוויים עבור התערוכה. בצילומים, קיים ניסיון לתאר את כל מה שהופך את העיר, הן במונחים של ארכיטקטורה עירונית והן במונחים אנושיים וסוציאליים לתמצית של עיר ישראלית. צלמים מתחומי התמחות שונים כצלמי עיתונות, צלמי נוף, אמני צילום וכן אמנים שאינם צלמים אך עושים שימוש במדיום זה או בוידיאו, התבקשו לשוטט בעיר ולאחר מכן ליצור דיוקן משלהם לאשדוד: כל אחד על פי תפיסותיו, נטיותיו ורגישויותיו. התוצר הוא פורטרט מפורק, עשוי פרגמנטים, רב פנים של העיר.
אבל יזכור נא, כי אשדוד היא מה שיש והיא לאו-דווקא התגשמות מפוארת של חזון הנביאים ושל חלום הדורות, לאו-דווקא "הצגת-בכורה עולמית" אלא עיר במידת אדם. אם ננסה להתבונן בה במבט רוגע, ודאי שלא נבוש ולא ניכלם.
אשדוד עיר כמידת אדם על חוף הים התיכון. וממנה– עוד נראה מה יצמח כשיבואו סוף-סוף שלום עם קצת מנוחה.
סבלנות, אני אומר. אין קיצור דרך.
(עמוס עוז)
