ציבי גבע: אובייקט, מעבר

"אני רוצה להניח שאפשר לעשות מעין רדוקציה סמלית של מערכת תרבות, שאפשר לנסח מחדש את 'העולם' בשפה חזותית, על המשטח השטוח".
ציבי גבע

התערוכה מציגה את עבודותיו של ציבי גבע בצד חפצים מצויים שהוא מגלה, מלקט ואוגר זה שנים. אלה הם "אובייקטים נטושים", כפי שמכנה אותם יונה פישר, שמעמדם בתהליך היצירה של גבע משתנה: חלקם מזמנים תגובה או התערבות שלו והופכים לעבודה, חלקם משמשים מושא להתבוננות או מקור השראה, אחרים פשוט נוכחים – וכולם מגלמים, בצורה זו או אחרת, תמצית חזותית או רעיונית כלשהי המאפיינת את יצירתו לאורך השנים.

בימים אלה, עוסק גבע בפירוק הסטודיו שלו והעברתו למשכן חדש. זוהי סיטואציה מורכבת, "משברית" כמעט, המזמנת מחשבה על מה שהצטבר והתארגן בו במשך שנים; בדק-בית. כך עלה הרעיון לאצור תערוכה "ארכיונית" רחבת היקף, שתציג את עבודותיו בכפיפה אחת עם האובייקטים שהצטברו בסטודיו. תצוגה זו מציעה חקירה המאפשרת פירוק וחשיפה של מנגנוני החשיבה והעשייה המצויים בבסיסו של גוף יצירה אדיר זה, שהפרשנות לגביו כבר התקבעה במידה רבה. התערוכה מהדהדת את סכמות הייצוג המשמשות כתבניות יסוד בעבודתו של גבע, ובה בעת מציגה אותן כמהויות חזותיות קמאיות שהוא מאתר במקום ובזמן סביבו – ומצביעה על פעולתו של גבע כמתקיימת בטווח שבין מסורת הזיכוך וההפשטה של המודרניזם הגבוה לבין צורות הייצוג השגורות שמארגנות ומנסחות את המרחב שבו אנו חיים.

הפרישה והארגון מחדש של העבודות והחפצים מטעינים את הפעולה הפרקטית המורכבת של פירוק הסטודיו והקמתו מחדש במשמעות מטפורית, אידיאית כמעט, והופכים בתוך כך למהלך אמנותי בפני עצמו. גבע חושף כאן את המנגנון הדיאלקטי העדין שמפעיל את יצירתו, המתקיימת בפער שבין המופשט, הפורמליסטי והאוניברסלי לבין הפרקטי, הלוקלי, המצוי והמוכר.