שמחה שירמן: אי הזבובים 13X18

התערוכה "אי הזבובים" 13×18 היא נראטיב הערוּך מדגימות שחולצו מארכיון התצלומים של שמחה שירמן. ההסְדרה הקטגוריאלית של הארכיון מכתיבה את הפרקטיקה הצילומית של שירמן, הניזונה מאינטראקציה בלתי פוסקת עם הארכיון כנקודות של סוף ושל התחלה. אלא שנראטיב התערוכה חומק מהמבנה הקטגוריאלי שקבע האמן ומהחוק המכוון והמרסן את השיח. שיטת הארכיון פולטת את מה שאינו ניתן לקיטלוּג; לשארית זו, המטמאת והמחדשת, מבקשת התערוכה להיצמד.

התערוכה מציעה מבט פרגמנטרי על מסע צלייני צובר, החושף את הממשות העודפת שמבקיעה מתוך אירוע הצילום ועושה אותו אינסופי. הנראטיב משתלב בחשיבה המעגלית המוטלת בחלל האדריכלי של המוזיאון, המכתיב הליכה בשלוש לולאות-קומות, שלושה מסלולי-מפה המנווטים את הצופה אל מה שנפלט במהלכו הצלייני של שירמן, המחזורי-מתפתל. האמן –homo viator  – מכוון אל אתרי ליבה קבועים הנכרכים זה בזה. הליכתו מרובדת במשקעים של גלוּת, פליטוּת והישרדות שהתגלגלו בצבירה ארכיונית דחוסה. כמכלול, האתרים הללו מתווים עלייה לרגל אל האוטוביוגרפיה הדמיונית שלו, אוטוביוגרפיה אוטופית.

מסעו של שירמן פורץ מתוך סיפור משפחתי וקולקטיבי של טראומה בלתי ניתנת לייצוג, שנמהלה באתוס ציוני-חילוני. התמהיל זולג אל חוויה חושית המבטלת את המרחק מן הנצפה. החוויה היא זיכרון תותב, המעמיד את המוחשי כְּמה שלא נחווה בעבר ובכל זאת נוכס כזיכרון אישי. זוהי חוויה משחררת, בלי היררכיה בין עובדות לבדיון. החוויה מוּנעת מכוחו של דמיון חזותי, המחפש טריטוריה בעודו מכוון את המסלולים שוב ושוב לאותו מקום ובודה את הממשי מתוך המציאות.

בכניסה לנמל עכו, כמה מאות מטרים מהחוף, נטוע "אי הזבובים", גן השעשועים הנסתר של הילדות. על האי הסלעי ניצב בית אבן עותמאני מבודד. בילדות, האתגר היה שחייה ממושכת מהחוף אל האי, טיפוס על הבניין וקפיצת ראש אל המים שבין הסלעים – קפיצת "אקסטרים" לבור ימי, הימור, סכנה. אבל "אי הזבובים" היה גם בור ספיגה, ומכאן שמו. האי הוא מקום שספג את נוזלי הגוף, הצורך, הדחף, הפחד; מקום של פעולה טקסית ושל חציית גבול, מבחן והישג. שירמן מצלם את האי מהחוף כמי שצופה בנקודת היציאה מעכו והכניסה אליה. אחר כך הוא מקיף אותו בסירה מכל עבר, כדבר שאין לו שם ושאליו הוא מכוון. האי מתפקד כמקום מחוץ לזמן, כחדר מראות המעמיד את הקונקרטי מול השתקפויותיו, כקיפול של חוץ ופנים, כשאיפה אל ה"גבוה" המתערבב במעמד ה"נמוך" של הגוף או כערבוב של קודש וחול. "אי הזבובים" הוא המקום המחבר את הטריטוריות של שירמן עם הנפש הצילומית שלו, עם מה שהיא מושכת אליה ודוחה ממנה, עם מה שהודחק מהסדר הסמלי ומסרב להתביית.