שרון פוליאקין: שמונה שיעורי רישום
החדר שבו אנו עומדים הוא הראשון בקבוצה של חללים שכל אחד מהם הוא "שיעור". שיעור – כמעט בכל מובן מלוני של המילה: יחידה לימודית, מידה, יחס, חלק או מנה, משמעות.
העבודות המוצגות בחדר זה, מן השנים 2009-2011, נעשו על טהרת הקו. הן מצביעות על המבט הכפול של שרון פוליאקין – האחד מתמקד באובייקט שממול (ציפור, אלומת רקפות נבולות, רפרודוקציה של ציור…) והאחר נאסף אל משטח הנייר שהוא שדה ההתרחשות של פעולת הרישום ושדה זהותו המסוימת של הקו. ההצלבה של שני המבטים ממזערת את ההבחנה בין מציאות שמן החיים לבין היצירה, למען דימוי מצטבר והולך של קווים הנעים בין פישוט למורכבות, בין רווחה לדחיסות, דימוי המאשר ושולל את "המקור".
בשיעור זה מופיע לראשונה המפגש שהוא ייחודי לשרון פוליאקין בין רישום לאובייקט, מפגש ויצירת פעולה המובילים בהכרח מן האחד אל השני ולעתים בחזרה ממנו. השיעור הראשון משמש כעין מבוא לחללים הבאים, כל חלל ומידתו, והיחסים שהוא מעלה – בין רישום לרישום, בין רישום לאובייקט, בין האובייקטים לחלל המכיל אותם וגם אותנו המבקרים, ואפילו בין מרכיביו וחומריו של האובייקט עצמו.
"אסכולת אתונה", ככינויו של אחד מארבעת ציורי הפרסקו שצייר רפאל במעונות האפיפיור בוותיקן, הוא השיעור האחרון. ציור הקיר של שרון פוליאקין מאזכר את המקור ובה-במידה מתכחש לו. הוא תרגום ובה-בעת פרשנות. את מקום הציור העשיר בניואנסים תופס הרישום בשחור. ההרמוניה והאיזון מומרים למקצבים של קוים רוטטים, ומשמעותו של המקור כמחווה של הוקרה לפילוסופיה, להומניזם ולאמת, שעל-זמניותם מוטעמת בשילוב גדולי יוון הקלאסית ודמויות של רבי אמנים בני דורו של רפאל, הופכת אצל שרון פוליאקין למחוות הוקרה לפעולת הציור הישירה והעל-זמנית מכולן: הרישום הישיר הכובש לאיטו את פני השטח. ובהרהור נוסף, הוא מחוות הוקרה שלא במתכוון לרפאל עצמו: הוא נעשה בדיוק 500 שנה לאחר קודמו, והוא אף קרוב אליו במידות הרוחב שלו.
